יום שישי, 9 בפברואר 2018

דב הנדל-כשומר לילה בקיבוצו נורה למוות על ידי מחבלים

28.8.1938-  עין-שמר

                                                    

על לוח האבן  הקבוע אופקית על רצפת הבטון כתוב:

דב הנדל דוד שניידר

א אלול תרצח


על העמוד כתובים שני שמות:
על צלע אחת השם דוד
ועל השנייה השם דב

                               


צוין כל  הזמן שהמצבה, משותפת לשניהם. צילם יוסי תירוש, 3 אוגוסט 2017


ניסיונות התיישבות באזור [לימים מועצה אזורית מנשה] נעשו משנת 1913  ואחר מלחמת העולם הראשונה משנת 1921 ואילך.

בשנת 1913 כמה מצעירי 'השומר' [ארגון חוקי שנוסד בחול-המועד פסח  1909 בכפר-תבור ומטרתו  'כיבוש העבודה' ו'כיבוש השמירה', כולל  שמירה יהודית בשומרון, יהודה ובגליל] , הקימו נקודת שמירה בפתחו המערבי של ואדי-עארה [לימים נחל-עירון]  כתחנת-ביניים בין יהודה ובין העמק והגליל. [מרחק של יום רכיבה מיהודה ומהעמק]  והתיישבו ב'חירבת כרכור' - כמה חושות שהשאירו האריסים הערבים, [והיו במצב תחזוקה גרוע ומטים ליפול] על הדרך ההיסטורית [ 'דרך הים'] ממישור החוף לעמק- יזרעאל. [לימים בין גדר המוסד החינוכי לילדים - מבואות עירון, לבין כביש 65]
אומרים כי אנשי הקבוצה, שומרים רכובים על סוסים, התחייבו לסמן את גבולות השטח בעצי אקליפטוס, לעבד את האדמה עיבוד ראשוני, [כדי למנוע מהשלטון  להחרימה, לפי חוקיהם: אם לא עובדה שלוש שנים= 'מחלול'], וכן להבהיר לרועי הסביבה את הבעלות היהודית החדשה על האדמות. [הללו הורשו להמשיך לרעות את עדריהם באזור תמורת 'מס מרעה' של 'טלה לעדר']
כַּרְכּוּר נוסדה ב1913  -  על אדמות קרקור [הערבים שהתיישבו במקום - אריסים של ארמני בשם גרגור בעל חווה במצריים, כשהשם גרגור שובש לכרכור' לדברי הגיאוגרף מהאוניברסיטה העברית בירושלים  -פרופסור  עמירם גונן
כבר בדצמבר 1912  של אדמות קרקור/כרכור נרכשו על ידי 'ההסתדרות הציונית' באמצעות חברת ' הכשרת הישוב', ממוסטפה חפיז פאשה מהעיר ג'נין  ועבדול האדי קאסם מהעיר חיפה: למימוש הרכישה צריך [ יחד עם השגת האמצעים הפיננסיים, כאשר המימון לרכישה זו נעשה בדרך של הלוואה מיק"א = = J.C.A= Jewish Colonization Association  חברה להתיישבות יהודים] גם איתור יהודים אשר ניתן לרשום על שמם את האדמה הנרכשת, בהתאם לחוק העות'מאני. פתרון לכך נמצא .
בשנים 1914 - 1913  מכרה 'הכשרת היישוב' [חברה ציונית שנוסדה בלונדון, 1909] את הקרקעות לשלושה גורמים [יהודיים]:
ל'וועד האודסאי] –'קבוצת יהודים חזקה  של אגודת 'חובבי ציון' הרוסית] ב-1913 כבא-כוחם קנה, הביל"וי והעגלון, היפואי הד"ר חיים חיסין [ממייסדי 'האגודה המדיצינית העברית ליפו', ומראשוני 'אחוזת בית' היא תל-אביב, עם חמורו] כשליש מאדמות כרכור.

ל 'אחוזת לונדון הראשונה'-[  The First London Achuzah Company, Ltd.=- יהודים ציונים מאנגליה] קבוצה של כ-100 יהודים ציונים מאנגליה שרכש  עבורם הנאמן מאקס איזידור {יצחק} בודנהיימר [ראש ציוני גרמניה ואיש הקרן-הקיימת-לישראל ], במרס 1914  את השטח הנותר מאדמות כרכור , 'עד שחבריה יבואו לארץ-ישראל לממש את זכותם על האדמה שרכשו'.    כך אדמת [כ- 3,600 דונם]  ע'בייה בצפון שהייתה מכוסה באלונים [שהתורכים כרתו במהלך מלחמת העולם הראשונה לצורך הסקת קטרי הרכבת]. והיא שחתמה על הסכם עם אגודת 'השומר' מחדרה  [מושבה שהוקמה על ידי אנשי העלייה הראשונה בשנת 1891] לפיו השומרים ישגיחו על זכויותיהם.   


וכן ליצחק שלזינגר – יהודי אמיד רוסי -סיבירי, יליד העיירה נייסביז [לימים בילורוס] שרכש בפברואר 1913 כשליש מאדמות כרכור.
כמוח'תר [= מתווך רשמי בין התושבים לשלטונות התורכיים בענייני מסים ואישורים שונים ומשונים ]  כרכור, היה יעקב סמסונוב [יליד בילורוס, ותלמיד מקווה-ישראל] איש המחלבה הקואופרטיבית  בחדרה, אשר להם, כאיכרים, הוחכר השטח [עד לפרוץ הסכסוך סביב סוגיית העבודה העברית['. 
יצחק שלזינגר מסר את האדמה לזאב בן-יהודה, איכר מחדרה,  אשר הקים בה את משק 'אבן-יצחק' [ לזכר יצחק אוכברג, נדבן מדרום-אפריקה, שציווה את כל הונו לקרן-הקיימת-לישראל ][לימים קיבוץ גלעד השכן].
 הקבלן טוביה קרופיק מזיכרון -יעקב [יליד בילורוס  1864 , עלה עם משפחתו בשנת 1880 ליפו  שם למד אצל הערבים לבנות,  בשנת 1882 מתלמידי בית הספר העמלני - ה"ארבייטער שולה' שבזיכרון-יעקב] שהיה מועדף על יק"א [ובהמשך פיק"א[ בנה במשק בתים לפועלים.  
עם התרוששותו של יצחק שלזינגר כתוצאה מהמהפכה הרוסית ב- 1917, הוא מכר חלק מאדמותיו לקרן-הקיימת-לישראל [קק"ל], והיישובים קיבוץ עין-שמר ומושב גן-השומרון - קמו .
התנאים הקשים - קדחת, מחסור במים [עד שנת 1935 הובאו המים בעגלה מכרכור], וריחוק מכל מקום יישוב - היו בעוכריהם והשומרים עזבו.
במקומם הגיעו בשנת 1917 עשרה חברים מקבוצת 'אחדות' הללו התגוררו בשני צריפים ואורווה, עיבדו 500 דונם קרקע, והיו להם 20 בהמות עבודה ושמירה.
בשנת 1921, [לאחר מלחמת-העולם הראשונה וכיבוש הארץ על-ידי האנגלים], נבנתה במקום חצר מבוצרת ששיטחה 4 דונם, בידי פלוגת בונים מראש-העין -אנשי 'גדוד העבודה'. החצר הוקפה חומת אבן בגובה 2 מטר עם חרכי ירייה ושער ברזל גדול. כמו כן נבנה בית קומותיים מאבן, [שנועד להכיל את אנשי המקום בעת צרה.] הבית נבנה לפי סגנון הבנייה הכפרית בדרום צרפת מסוף המאה הי"ט. גם אנשי 'גדוד העבודה' לא אצרו כוח או לא רצו להחזיק במקום, והוא נעזב.

בשנת 1927 הוקם היישוב עין-שמר מדרום למושבה כרכור. מייסדיו היו קבוצת 'עין-גנים' [כי התגוררו בעין-גנים שליד המושבה פתח-תקווה, והמתינו לתורם לעלות על הקרקע]. חניכי 'השומר-הצעיר' בפולין, אחד מראשוני קיבוצי תנועת 'השומר-הצעיר' בארץ. בשנים הבאות הצטרפו לקבוצת 'עין –גנים' קבוצות נוספות של חניכי 'השומר-הצעיר' מפולין: 'בנימינה', 'שומריה' ו'בדרך']
בחצר מוקפת חומות נמצא גם 'בית האבן'  -מבנה דו-קומתי בו גרו ראשוני הקיבוץ אשר שאפו לגבש את קהילתם על עקרונות שיתופיים הן בחלוקת העבודה [ 'כל אחד יתן כפי יכולתו ויקבל לפי צרכיו'] והן לינה משותפת של הילדים, בנפרד מהוריהם . בינתיים הקימו עוד צריפי-מגורים, וכן סככות לציוד חקלאי, חדר-אוכל וגם מגדל-מים ואפילו באר].
חייהם היו קשים מנשוא - כדוגמה נביא את המקרה בו חלו בקדחת 80 מתוך 100 אנשיהם.
 בראשית דרכו קידש הקיבוץ את עבודת הכפיים. "בראש וראשונה ידיים" שיננו לעצמם החלוצים 'הבו לנו נעלים גבוהות, בגדי עבודה כחולים ובעיקר עבודה גופנית קשה. היהודי החדש ידיו מיובלות, וכל עולמו מרוכז בנכונות לתרומה עד כלות למפעל הציוני, למפעל הקיבוצי' כתב לנו אבישי גרוסמן נציג היצירה האמנותית במקום.

כחברי 'השומר-הצעיר' חיפשו דרכים לשיתוף פעולה וידידות עם שכניהם הערבים, ואט אט נוצרו קשרים חברתיים עם חקלאי הסביבה. עם זאת, שנות השלושים היו מתוחות מבחינה ביטחונית.


במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט סבל הקיבוץ מהתקפות ירי ומהתנכלויות. 'עמדת הפח' ו'עמדת האבן' השתלבו במערך ההגנה האזורי.
 ב-28 באפריל 1938 = א' באלול תרצ"ח - נרצחו שני חברים בהתקפת כנופיה ערבית על הקיבוץ – דב ודוד.


 דב הנדל בן שרה-בלומה והלל נולד בשנת 1910 בעיר מאקובק שבפולין 
 הוריו שומרי מסורת כיהודים,  אך נאורים בהשקפת עולמם.  למד ב'חדר'  ואחר-כך המשיך והשלים לימודיו בבית-ספר תיכון . עם ייסוד תנועת 'השומר-הצעיר' בעירו  [ 1918], היה מראשוני חבריה. לימים היה לראש ה'קן' וחבר בהנהגה המחוזית. כעבור שנים אחדות הועבר מטעם תנועתו לפעולה ב'קרן-הקיימת-לישראל' בווארשה בה נשאר עד  1936 עת עלה לארץ-ישראל. בארץ בחר בדרך ההגשמה החלוצית והצטרף  אל חבריו מווארשה [לאחת הקבוצות 'בנימינה', 'שומריה' , 'בדרך'?]  בקיבוץ עין-שמר. הוא עבד במטעים [הרפת היוקרתית הייתה תפוסה] אומרים שבמטע תפוחי-העץ.
כרבים מחברי הקיבוץ הצטרף לארגון 'ההגנה' שעסקו בעיקר בהעפלה .
בעתות הפנאי נהג לטייל בחיק הטבע , הרבה לצלם וגילה עניין באמנות [צילום.?]
מאז הקמתו היה קיבוץ עין-שמר אוהב תרבות, אך בצנעה פעלו בו, אמנים שהיו חלק בלתי נפרד מהמאמץ החלוצי ונתנו ביטוי לצורך האישי שלהם ביצירתם, כאשר עולמם הרוחני [הפרט המתמודד עם המציאות והכלל היוצר במשותף את הווית הקיבוץ] לעיתים נגע בפצעים כואבים.  מהדור הראשון [ כמו סופרת הילדים רבקה גורפיין, המשורר עזריאל אוכמני, הצייר יצחק { איגנאץ} פלגי, האדריכל קובה גבר אביו של הצייר ציבי גבע  בני הקיבוץ  [ כמו המשורר אלי עלון, הציירת צילה ליס, המוסיקאית מירי גרוסברג, הנפח-אמן אורי חופי שהקים בית-ספר לנפחות, המורה אבישי גרוסמן מעורכי הספר 'שיח לוחמים', המחנך רפי שפירא, הארכיאולוג של ארץ-ישראל והמזרח הקדום אדם זרטל בנם של שרנקה ו מְיֶיטֶק זילברטל מבקר הספרות; ומהדור השלישי,  גם אם עזבו,] נציין רק את הסופרת רקפת זהר שעברה לקיבוץ לאחר שנישאה לבן המקום .עתר גבע אחיינו של הצייר ציבי גבע   הצייר והפסל, אורן תירוש הקולנוען, האחים זמיר וליאור גולן -  זמרים הכותבים את שיריהם. 


 "'היצירה האמנותית הייתה בבחינת לחישת אמת מתחת לדיבור הרם, הקורא אל הדגל. קיבוצנו התברך באמנים רבים, חלקם בני הדור הראשון וחלקם בני הדור השני והשלישי. קיבוץ עין שמר ידע תמיד להעריך את הביטויים האמנותיים שליוו את המעשה היומיומי. וגמולו, גמולנו, יצירות אמנותיות רבות שנוצרו על האדמה הזאת והעשירו את חיי התרבות והרוח של המקום הזה שהוא ביתנו, קיבוץ עין-שמר' " כתב לימים אבישי גרוסמן  ב'סיפורי עין-שמר'.


באוגוסט 1938, בתקופת מאורעות הדמים תרצ"ו – תרצ"ט, דוד שני-דור [שניידר] שמר על חדר-האוכל של הקיבוץ המלא אנשים, בו נתקיימה האסיפה השבועית של מוצאי-שבת. בשעה שמונה בערב  חדרה קבוצת ערבים לשטח המשק. רימון-יד שלא התפוצץ נזרק לחדר-האוכל ולאחריו נורו כמה יריות. דוד נפגע מכדור ונהרג במקום. בהתקפה זו נפצע דב שהיה שומר-לילה.
המקומיים נתבעו לנהוג זהירות מרבית 'כי לא רק הצד המזרח-דרומי הוא בסכנה'.
למחרת, ביום א' באלול תרצ"ח [ 28.8.1938] נפטר דב מפצעיו בבית-החולים 'ביילינסון' שבפתח תקווה [על שם ד"ר משה בֶּילינסון ]

 גווייתו של דוד הושמה למשך הלילה  באולם הקריאה של הקיבוץ ומשמר-כבוד עמד לידה -  חברים ונוטרים.
וכשהגיעה גופתו של דב [היה עיכוב לרגל סידורים פורמליים] הובאו השניים אחר- הצהריים למנוחות עולמים בבית-העלמין בקיבוץ עין-שמר בנוכחות קהל רב מהמשק ומיישובי הסביבה
בשם הועד-הפועל של הקיבוץ-הארצי הספיד מרדכי אורנשטין [אורן]: ממועצת חדרה – שלמה מאירסון: ממושב גן-השומרון - גולדמן  [אומרים כי שם  המושב ניתן בטעות משום שלא הבדילו בין שרון לשומרון]; מקיבוץ עין-שמר – יעקב [ קובה] ריפתין.
בנאומי ההספד נשמעה התביעה ממשלת המנדט לביצור הישובים הקטנים והמבודדים ['דבר'  30.8.1938]

עשרות נוטרים ושוטרים מלאו את חצר המשק וחיכו לפקודה בדבר חקירת הרצח לא נמצאה כל התייחסות לפעולת תגמול, או לשמות המרצחים וגורלם.



שנײדר  דוד בן אסתר  ומאיר, נולד בשנת 1911 בעיירה  דנילוביץ  שבגליל וילנה בילדותו היה פעיל בתנועת 'השומר הצעיר' וב'החלוץ' והיה אהוב ומקובל על חבריו לתנועה ולימים גילה בה גם כושר מנהיגות. סיפרה עליו חברה  שעשתה עמו את תקופת ההכשרה החלוצית בגולה : "דוד היה בעל נפש אצילה, מהרגע הראשון בהכשרה כונה 'אבא'– כי הוא דאג לנו לכל, הוא היה הנציג שלנו אצל בעלי האחוזה [שמות], הוא היה  הגזבר וסדרן העבודה, הוא  היה הכל, הוא גם ידע לנגן  ובזכות כשרון הנגינה שלו עשה רבות לגיבוש החברתי ולהעלאת המוראל= מצב-הרוח. כולנו אהבנו אותו מאוד". עם סיום תקופת ההכשרה גוייס לצבא הפולני ובשנת 1938,לאחר תום שירותו, עלה לארץ-ישראל והצטרף לקיבוץ עין-שמר שם עבד בפלחה, נקשר לעבודתו והיה שמח בחלקו. בעתות הפנאי נהג להדריך את החברים בתרגילי קרב ובזריקת רימוני יד כפי שלמד בצבא הפולני.


סוף דבר
באפריל 1953 הוצאו מקיבוץ עין-שמר 21 חברים אשר הזדהו עם משה סנה או המפלגה הקומוניסטית= מק"י [יעקב ריפתין לא ביניהם].

ד"ר משה בֶּילינסון  יזם את הקמת 'בית החולים למושבות יהודה והשרון', שלאחר מותו שונה שמו לבית חולים בילינסון ולימים הפך לקמפוס בילינסון בתוך 'מרכז-רפואי-רבין' [על שמו של יצחק רבין ראש ממשלת ישראל אשר נרצח  בידי בן דתו  - ישראלי, ביום 4 בנובמבר 1995 = י"א בחשוון תשנ"ו בכיכר שבעיר תל-אביב] .
'מרכז רפואי רבין' נמצא בבעלות 'שירותי-בריאות-כללית', ממוקם בפתח-תקווה ומורכב מבית-חולים 'בילינסון' ומבית-חולים הצמוד אליו - 'גולדה' הוא' 'השרון' [על שמה של גולדה מאיר היא מאירסון לבית מאבוביץ', ראשת ממשלת ישראל]  

 פֶּתַח-תִּקְוָה המכונה 'אֵם המושבות', נוסדה כמושבה בשנת 1878   והוכרזה לעיר בשנת 1937 .

סיפור זה הוכן על-ידי עודד ישראלי וצמרת-רבקה אביבי
עודד ישראלי המחפש להנאתו, באמצעות מצבות, סיפורים ארץ-ישראליים של אנשים מן השורה שמתו מוות לא טבעי בין השנים 1850 – 1950, בגלל היותם חלק מן הסיפור הציוני, בידיעתם או שלא.  יליד 1933 ותושב רחובות – צייר וגמלאי של שירות המדינה.
צמרת-רבקה אביבי ילידת חיפה, 1958, מוסמכת במדעי החיים, מתעדת אנשים מדברי הימים – אילנות ושורשים.